Danganronpa V3: Killing Harmony – ביקורת ויז'ואל נובל

הסיפור שלי עם דאנגאנרונפה מתחיל במקום קצת לא צפוי – במסדרונות בית הספר. גילוי נאות, מעולם לא היו לי חברים בבית הספר שצפו באנימות שלא היו מיינסטרים, לפחות לא דאז. אם במקרה הם צפו במשהו שלא היה מיינסטרים זו הייתה לגמרי אשמתי (או בזכותי? לא בטוח אם לגרום למישהו ליפול למלכודת שנקראת לאב לייב נחשב דבר טוב…)
ובכל זאת, הסיפור שלי עם דאנגאנרונפה מתחיל בבית הספר. מישהי שידעתי שהיא אוטאקואית ו-3 שנים מעליי בבית הספר קראה תרגומים של המשחקים של דאנגאנרונפה והתאהבה בסדרה. היינו נפגשים בתחנת האוטובוס לפעמים ויצא לנו לדבר ומפה לשם היא שכנעה אותי לראות את האנימה של דאנגאנרונפה.
גם אחרי שראיתי אותה בכיתה ח', לא הבנתי על מה הביג דיל.
בינתיים אותה בחורה תסיים את בית הספר, אני אגדל לי עד שבכיתה י', בימיה האחרונים של שנת הלימודים, אני אמצא את עצמי מחכה בחדר היועצת של בית הספר (לא זוכר מה זה כבר היה, אבל אני כזה עבריין שבטח הלכתי מכות עם מישהו, או שקר כלשהו) ובזמן שאני מחכה אני מחליט להתחיל את דאנגאנרונפה שהיה על הויטה, משחק שאח שלי נאלץ לקנות לי אחרי שהוא הפסיד בהתערבות. זאת אומרת, זה אם אמא לא החליטה לשלם במקומו כמו שהיא עושה הרבה פעמים. זה כנראה סוד שלעולם לא אדע את התשובה אליו.
היום אנחנו 3.5 שנים אחרי כן. בינתיים הרבה קרה, גם בחיי הפרטים, כמובן, אבל בחיי הפרנצ'ייז של Danganronpa בפרט. הפרנצ'ייז הפסיק להיות אקסקלוסיבי לפלייסטיישן ויטה במערב ולמעשה כל משחקיו זמינים היום למחשב ול-PS4 ומעריצים רבים התחילו פחות ופחות לאהוב את הפרנצ'ייז.
למרות שהסכמתי איתם שהייתה ירידה באיכות, עדיין המשכתי לאהוב את הפרנצ'ייז וכשהגיע תור המשחק הראשי השלישי בסדרה להגיע למערב, לא הססתי לעשות פריאורדר לגרסת הויטה.
עם זאת, כמו רוב קהילת המעריצים, לא ציפיתי לקרע שהמשחק הזה עומד ליצור בקהילת המעריצים – כולם או ממש שנאו אותו, או ממש אהבו אותו. לצערי, אני בקטגוריה הראשונה. ולמרות זאת, רוב הדברים שיש לי להגיד על המשחק טובים.
אז איך קרה הדבר?

danganronpa-v3-killing-harmony-listing-thumb-01-ps4-us-03dec16

לפני כן, נחזור טיפה אחורה. מה זה Danganronpa?
ובכן, מדובר בפרנצ'ייז של ויז'ואל נובלז שכולם בעלי רקע די דומה. חבורת תיכוניסטים, אשר כל אחד מהם מצטיין במיוחד בכישרון אחר מוצאים את עצמם תקועים במקום המשתנה ממשחק למשחק.
הם פוגשים בובת דוב שמספרת להם שהם נמצאים במשחק על החיים ועל המוות. הדרך היחידה שלהם לצאת מהמקום בו הם כלואים הוא להרוג מישהו אחר מחבריהם מבלי להיתפס.
איך הם עלולים להיתפס? לאחר כל רצח יתאספו כולם למשפט בו יובאו כל הראיות שהם מצאו וינסו לחשוף בעזרתן את מי שביצע את הרצח. בסוף המשפט כולם יצביעו ומי שזכה להכי הרבה הצבעות הוא זה שבעיניי כולם הוא הרוצח. במידה והם צדקו, הוא יוצא להורג והשאר יוכלו להמשיך בחייהם במשחק הרצחני. אם הם טועים, כולם יוצאו להורג פרט לרוצח, אשר ייצא לחופשי.
המשחק הראשון מתרחש בתיכון, כלומר שם הדמויות כלואות ומדגיש את הביקורת של יוצרי המשחק על הדרישות הגבוהות והכמעט בלתי אפשריות מהתלמיד היפני הממוצע, שמתחילות כיום כבר בבחינות כניסה לגני החובה הנחשקים והנחשבים.
למרות שהמשחקים התרחקו מהמסר שהם ניסו להעביר בתחילה, הם עשו הכל בצורה מוצלחת. דמויות אייקוניות מספיק כדי שיהיו משעשעות ומבדרות, אך כאלו שהתפתחו עם התקדמות המשחק. דרמה ברגעים הנכונים לצד קומדיה ברגעים הנכונים. רמזים שפוזרו לאורך עלילת המשחק שמובילים למיינדפאק בסוף המשחק כשכל הרמזים מתחברים יחדיו לאמת שתשאיר אתכם בהלם. טוויסטים שונים לאורך המשחק משאירים אתכם כל הזמן מופתעים כמו גם הלחץ המתמיד – מי הדמות הבאה שתמות? האם זו תהיה דמות שאני אוהב? או לא?
העובדה שבין רצח ובין משפט למשנהו השחקנים יכלו לבלות זמן חופשי עם הכרה יותר מעמיקה של דמויות לבחירתם, מעין אספקט של סימולציה חברתית, רק העצימה את כל האספקט של האובדן של כל דמות.
המשפטים נהיו יותר ויותר יצירתיים, מיוחדים ומהנים לפתירה ככל שהמשחקים התקדמו ולמעשה, שני המשחקים הראשונים זכו להצלחה מסחררת. הם לא הסתפקו בלתת לשחקן את מה שהוא מצפה, הם דאגו לתת לו מעל ומעבר. להשאיר בו חוויה שהוא יזכור להרבה זמן ולייחד את עצמם ממשחקים אחרים בהמון המון דרכים – בין אם זה רפרנסים, מכניקות משחק מהנות וטובות או כל התשבוחות שהפרנצ'ייז קיבל ממני עד כה.
לטענת רבים הוא התחיל להידרדר עם יציאת משחק הספין אוף – Danganronpa Another Episode: Ultra Despair Girls, משחק הרפתקאות/שוטר, והאנימה שאמורה להמשיך את המשחק השני. למרות שאני כאמור מסכים עם זה שחלה הדרדרות, אני עדיין חושב שהיה מדובר במוצרים די מוצלחים.
למרות זאת, כשסיימתי את המשחק השלישי הראשי בסדרה, Danganronpa V3: Killing Harmony, הייתי כועס ומאוכזב.

a317ad0632b81e2f6c4b515c7e0b70c1
שלום גם לך

במשחק הנ"ל אתם עומדים לשחק את קאדה אקאמאטסו (Kaede Akamatsu), נגנית הפסנתר האולטימטיבית – זה הטייטל לו היא זוכה, כלומר זה הכישרון שלה. היא הפרוטגוניסטית הבת היחידה במשחקים הראשיים עד כה, כך שכבר מדובר בשינוי מרענן, מעבר לדמות שלה שהיא מקסימה.
אתם מוצאים את עצמכם, קצת כמו במשחק הראשון, כלואים בבית ספר ללא זיכרון איך הגעתם לשם, אך בשונה מהמשחק הראשון לא מדובר באותו בית ספר, אלא אחד אחר לגמרי – בית הספר האולטימטיבי לנערים מוכשרים, זה שמו בתרגום חופשי. הוא שונה מבית הספר של המשחק הראשון בכמה צורות וכמה דברים, כמו העובדה שיש להם חצר שלמה להסתובב בה, לכל תלמיד יש חדר שלם, 'מעבדה' כמו שהם קוראים לה, שנועדה לאפשר לכל תלמיד לפתח עוד יותר את הכישרון שלו. כמו במשחקים הקודמים, עוד חלקים מבית הספר ייפתחו עם ההתקדמות במשחק וכך גם המעבדות הללו, אבל זה רק חלק מהשינויים שקיימים בבית הספר החדש.
מה לא השתנה? מונוקומה (Monokuma), הדובון המרושע שמופיע משום מקום ומכריח את הדמויות להרוג אחד את השני. החוקים נותרו אותם חוקים. הדמויות כלואות שם והדרך היחידה לצאת היא לרצוח מישהו ולא להיתפס. הפעם מצטרפים אליו המונוקבס (Monokubs), שנחשבים לילדיו ודומים לו עד מאוד במראה החיצוני, אך הם מגיעים בצבעים שונים ובאופי שונה האחד מהשני ובעיקר שם לגיחות קומיות.
עלילת המשחק הזה פותחת ארק חדש בדאנגאנרונפה (ואולי גם תהיה היחידה שתתעסק בו). אם המשחקים הקודמים היו קשורים עלילתית באופן הדוק אחד לשני, כאן על מנת להמעיט בספוילרים, הכי טוב לחשוב על המשחק כמשהו שמתרחש הרבה שנים אחרי המשחקים הקודמים, כמעט נפרד מהם לחלוטין בטיימליין של דאנגאנרונפה, אבל עדיין יש לציין שלשחק בו לפני המשחקים הקודמים יספיילר אותם לחלוטין.

i7ddyqiצ'יזי משהו

במשחק האחרון בסדרת דאנגאנרונפה הכל הרבה יותר מלוטש ומשויף. כל דבר שנעשה מוצלח במשחקים הקודמים נעשה עוד יותר מוצלח במשחק הזה. הדמויות יותר מצחיקות ובמקביל מגיעות לעומקים יותר מקודמיהן. המשחק, כמו קודמיו, מורכב מלחיות את חיי היומיום עד שמתרחש רצח, חקירתו וניהול המשפט שלו. כל אחד מהחלקים האלו מבוצע טוב יותר מתמיד.
לחקור את החלקים החדשים שכל פעם נפתחים בבית הספר מהנה מתמיד. להכיר את הדמויות כיף מתמיד. הרציחות והפתרונות שלהם נהיים יותר ויותר משוגעים ומורכבים ולגמרי במובן הטוב של המילה והמשפטים קיבלו תוספות מהנות מאוד לגיימפליי. כל זה תוך כדי החזרת מנגינות פסקול קלאסיות של הסדרה ויצירת כאלו חדשות ומהנות.
בשונה מהמשחקים הקודמים, יש גם דמו קצר למשחק שמאפשר לכם להכיר את הדמויות לפני המשחק ולהתחבר אליהן אף יותר (ואגב, למי מכם שיש קצת יותר זמן, לשחק בדמו ואז במשחק המלא ייתן לכם חפץ מסוים למשחק המלא. באופן אישי הדמו יצא לויטה רק אחרי הדמו ל-PS4 ולא יכולתי לחכות, אז…), זאת במקביל לעובדה שהוא לא מספיילר שום דבר למשחק הזה, שכן הוא מביא כמה דמויות מפתח מהמשחקים הקודמים שיעשו cameo וכניסה קלה יותר לשחקנים וותיקים לקראת המשחק החדש.
המשחק החדש לוקח למעשה את כל מה שהיה טוב במשחקים הקודמים מבחינת הגיימפליי והדמויות וממשיך לשפר אותם. רואים גם שהושקעה מחשבה רבה במשחק מעבר לכך, כמו כיצד העובדה שבעוד שבמשחקים הקודמים האלמנט של תקווה כנגד יאוש היה האלמנט הבולט, ובעודו עדיין אלמנט בולט, נתנו במשחק החדש יותר מקום לאלמנט של מה עדיף – אמת לעומת שקר, שגם היה קיים במשחקים הקודמים, אבל פחות מבמשחק הזה.
על הנייר, המשחק מוצלח יותר מקודמיו. כל מה שעבד במשחקים הקודמים עובד גם בו, אם לא יותר טוב. כמו במשחקים הקודמים, אתם תתלהבו כל פעם שתצליחו למצוא פרצה בטיעונים של חבריכם במהלך המשפט, כל פעם שתגיעו להבנה לגבי הקייס או לגבי הסיטואציה של התלמידים בבית הספר ואתם תהיו דבוקים למסך בדיוק כמו קודמיו.
ומה בכל זאת גורם למשחק הזה להיות הכי פחות אהוב עליי בסדרה?

danganronpa_v3_9

ובכן, כאן אני חוזר למה שאמרתי קודם. תשאלו את עצמכם את השאלה 'מה אני הכי אוהב בדאנגאנרונפה', כי התשובה היא זו שתכריעה על האם אתם תאהבו את המשחק הנוכחי או לא.
התשובה שלי לשאלה זו היא איך שבמשחקים הקודמים היו מפזרים רמזים לגבי הסיטואציה שהדמויות נמצאות בה, דברים שהם שכחו עקב השיכחה שיש לדמויות בתחילת כל משחק של דאנגאנרונפה, רמזים שלאט-לאט יובילו לאמת שתכה בי בפרצוף לקראת סוף המשחק ותותיר אותי בהלם. כן, כמובן שכל העניין של לפתור רציחות, הדמויות היחודיות של דאנגאנרונפה, העניין של להתחבר לדמות תוך הפחד שיכול להיות שבקרוב היא תרצח והאספקט של חיי היומיום במשחק, אהבתי את כל אלה ודאנגאנרונפה לא היה אותו משחק מבחינתי בלעדיהם. אבל מה אני הכי אהבתי במשחק? זה בהחלט את העניין של הרמזים שמובילים לאמת שתותיר אותי בשוק – ופה קבור הכלב. זה האספקט היחיד שהמשחק הזה לא מצליח להתעלות על קודמיו, מה שבסדר, שיחקתי במספיק משחקים כדי לדעת שלא הכל נשמר ברמה אחידה, אבל לדעתי 'חשיפת האמת' שקורית כל פעם לקראת סוף המשחק נעשתה בצורה רעה במשחק הנוכחי. כל כך רעה שזה הרושם שהיא השאירה לי מהמשחק – כמשחק הגרוע ביותר בסדרת דאנגאנרונפה. אני לא ארחיב על כך על מנת להימנע מספוילרים, אבל זה איכזב אותי ברמות שקשה לי לתאר. חרשתי על המשחק בציפייה לקטע הזה. כל הזמן חשבתי על מה לעזאזל אגלה בסוף הפעם רק כדי להתאכזב. לכן, אעשה את מה שאם היו עושים עבורי, היה יכול להציל את המשחק הזה מבחינתי – וזה להגיד לכם על העניין הזה מראש ולהגיד לכם ליהנות מהדרך יותר מהרצון להגיע לשיא שבסוף. כמו שכבר אמרתי, למעשה כל הדרך עד לסוף המשחק מבוצעת יותר טוב מכל המשחקים הקודמים עד כה בדאנגאנרונפה ורק הסוף לדעתי חלש יותר. יש כאלה שלא מסכימים איתי בעניין הזה, שטוענים שהסוף היה בסדר, אבל אף אחד לא יגדיר אותו כמקורי כמו הקודמים וזה אמור להעיד לכם על העניין.

maxresdefault
אחד ממכניקות המשחק החדשות במהלך המשפטים – כשיש שתי דעות נוגדות שכל התלמידים חושבים אחת מהן, מתחיל מיניגיים בו הדמות שלכם, יחד עם כל מי שמסכים איתה, צריכים לסתור את טענות הצד השני וזה המסך שתקבלו כשתצליחו, את הצד שלכם צועק 'זו התשובה שלנו', או לפחות זה מה שהם צועקים ביפנית, לא באמת טרחתי להקשיב לדיבוב באנגלית.

כך, הסוף של המשחק בעצם חילק את הקהילה לשניים ממש – אלה שעפו על המשחק, כי סך הכל הוא באמת משחק יותר טוב ושהיו סלחניים לסוף וכאלה שהסוף פשוט הרס להם את המשחק. זה לא הרעש היחיד שהמשחק עשה, דרך אגב.
למשל, המשחק נאסר לפרסום בדרום קוריאה, זה למרות שהוכרז שהוא יקבל תרגום לקוריאנית. למה? כי נערה קוריאנית רצחה ילדה וגילו שהיא הייתה חלק מקהילת משחקי תפקידים קוריאנית, כאשר קהילת משחקי התפקידים של דאנגאנרונפה היא מהיותר נפוצות ופופולאריות שם, מה שגרם לדעה ציבורית שלילית על הסדרה (עזבו שגילו שהיא לא שיחקה במשחקי תפקידים של דאנגאנרונפה), אבל הדעה הציבורית גרמה לכך שהמשחק נאסר לפרסום בדרום קוריאה.
גם במערב המשחק עשה רעש לא חיובי, כאשר Spike Chunsoft (המפתחת והמפיצה של המשחק) הודיעו שכחלק מכללי השימוש במשחק, יהיה אסור לסטרימרים ויוטיוברים להציג קטעים מהמשחק אחרי צ'אפטר 1 של המשחק, מתוך מחשבה שהדבר יספיילר אנשים שעוד לא שיחקו במשחק.
הדבר כמובן גרם לתרעומת שגרמה ל-Spike Chunsoft לחזור מהחלטתה, אבל הצליח גם כך להרגיז מספיק אנשים.

אז האם המשחק הזה הוא באמת המשחק הכי מוצלח או הכי פחות טוב בסדרת דאנגאנרונפה? התשובה היא, כמעט כמו תמיד, שזה תלוי בעיניי המתבונן, אבל אני חושב שבמשחק הזה על אחת כמה וכמה. הוא לא משחק רע בשום מובן, יש לציין, אך המשחקים שלפניו הציבו רף גבוה מאוד לעמוד בו, שהוא פשוט לא עמד בעיניי בסופו של דבר. למרות זאת, בהחלט אמליץ לכל אחד ששיחק בקודמים ונהנה לשחק גם בו, אך לבוא אליו בטיפה יותר זהירות.

המשחק זמין כיום לקונסולות הפלייסטיישן ויטה, ה-PS4 ולמחשב (ולמעשה המשחק היחיד ששוחרר לשלושתם יחד), כך שלאף אחד אין תירוץ לא לשחק.
ואם התירוץ שלכם הוא שלא שיחקתם בקודמים… ובכן, הם בין המשחקים האהובים עליי מכל המשחקים ששיחקתי בהם אי פעם, כך שהגיע הזמן שתעשו את זה.

זה הכל, עד הפעם הבאה שיתחשק לי לכתוב על משהו, או שמישהו יבקש ממנו לכתוב על משהו כמו שלמעשה קרה בביקורת הזו. See you~

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s