המסמרים בארון הקבורה של הפלייסטיישן ויטה

הפלייסטיישן ויטה היא הקונסולה הניידת השנייה מבית סוני שבאופן רשמי הופסקה התמיכה בה קליל ב-1.3.2019. את הסיפור של הויטה אפשר לסכם במשחק ששייך לאחד מהפרנצ'ייז האקסקלוסיביים של סוני, Uncharted: Golden Abyss. סדרת משחקי Uncharted, סדרת משחקי אקשן והרפתקאות של סוני צברה פופולאריות אדירה החל מהמשחק הראשון שיצא ל-PS3. הבחירה לעשות משחק חדש בסדרה כאחד ממשחקי ההשקה של הקונסולה היא בחירה נהדרת להקפצת המכירות של הקונסולה. המשחק הזה, עד תום חייה של הפלייסטיישן ויטה, ייחשב לאחד ממשחקי ההרפתקאות המוצלחים ביותר של הויטה – זה חלק מרכזי במה שיהפוך את הויטה לכישלון מסחרי.

maxresdefault__1_.jpg

לפני שאתעסק ביתרונות שהיו לויטה ולמפלה שבאה בכל זאת ולסיבות לה, אחזור אחורה קודם. אפשר לחזור אחורה למעשה עד השיתוף פעולה של נינטנדו וסוני והסכסוך שנוצר ביניהם שהוביל את סוני להחליט לייצר את הקונסולה הביתית הראשונה שלהם, כניסיון נקמה על נינטנדו בעצם כניסתם לשוק הקונסולות כמתחרים. למרות זאת, ארצה להתמקד במה שהתחיל כ-5 שנים לפני יציאת הפלייסטיישן הראשון, וזוהי יציאת הגיימבויי הראשון. הגיימבוי מבית נינטנדו יצא לראשונה ב-1989. מאז, יחד עם כל הדגמים והקונסולות תחת השם "גיימבויי" שיצאו במרוצת השנים, הגיימבויי שלט ביד עליונה בשוק הקונסולות הניידות. כל מתחרה שקם לו לא היווה תחרות רצינית ותוך שנים בודדות החברות המייצרות שלו נטשו את התחרות בתבוסה גדולה, כדוגמת ה-WonderSwan מבית Bandai, שאפילו עם כותרים חזקים כמו דיג'ימון לא הצליח להתקרב ללהיות מתחרה אמיתי בגיימבויי.

הראשונים שהצליחו לעשות זאת היו סוני עם היציאה של ה-Playstation Portable, או PSP בקיצור, בשנת 2004. למרות שמבחינת מספרים יבשים של מכירות ורווחים ה-DS, הקונסולה הניידת של נינטנדו באותה העת, היו להם לא מעט הישגים מרשימים שבישרו טובות על העתיד. העובדה היא שרבים בישראל הכירו מה הוא PSP אך לא היה להם מושג במה היה מדובר כשהזכרתי את ה-DS באותה העת דיברה בעד עצמה. ה-PSP זכה לפופולאריות, יצר לעצמו ספריית משחקים גדולה ומרשימה שחלק גדול ממנה אקסקלוסיבי לו והוא הצליח למכור בערך כמו הגיימבויי אדוונס של נינטנדו. כך, למרות שלא עקף את ה-DS במכירות, הייתה זו יריית פתיחה מספיק טובה לקונסולה ניידת הראשונה של סוני וזו הייתה הפעם הראשונה שנינטנדו מצאו את עצמם בתחרות ממשית בשוק הקונסולות הניידות.

למרות העתיד הורוד שנראה לסוני בשוק הקונסולות הניידות, נראה שהירייה השנייה הייתה לא מכוונת טוב בכלל. הירייה הזו, ההמשך ל-PSP, באה בדמות הפלייסטיישן ויטה (שבאה באופן אירוני מהמילה 'חיים' בלטינית) שנכלה כישלון חרוץ, זה למרות שהיה לה את כל מה שהיה צריך כדי להצליח.

ps-vita-system-shot

אז מה היה לויטה בעצם להציע? די הרבה, למען האמת. הביצועים שלה היו די מרשימים לקונסולה ניידת וחזקים בהרבה מהמתחרה שלה, ה-3DS של נינטנדו. למעשה, משחקים רבים שיצאו לויטה יצאו גם לקונסולות הבייתיות של סוני, ה-PS3 וה-PS4. אומנם הביצועים לא היו זהים לגמרי, אבל עצם העובדה הזו היא דבר מרשים ביותר. אם נסתכל על כמות הכותרים שחלקה ה-3DS עם הקונסולה הביתית של נינטנדו, נקבל רשימה הרבה יותר מצומצמת.
כמו כן, המשחקים על הויטה רצים ב-HD, כ-720p, זאת בשונה מהמתחרה שלה, ה-3DS, שאפילו לא מגיעה לאיכות SD, כ-480p. בנוסף לכך, הויטה הציעה בשונה מה-PSP עוד ג'ויסטיק בצד השמאלי שלה (בשונה מה-PSP שהחיל רק ג'ויסטיק אחד מימין), כך שהיא הייתה דומה יותר מתמיד לשלטים הרגילים של סוני, ה-Dualshock למיניהם. זאת בנוסף לעובדה שהמסך כולו הפך למסך מגע ואף הגב של הויטה הוא מסך מגע נוסף גם כן אשר מנוצל בחלק מהמשחקים.

עם לא די בחומרה המוצלחת הויטה, היו לה יתרונות רבים נוספים. החל ממשק משתמש נהדר שאיפשר לכם לנהל שיחות במיקרופון של הויטה עם חבריכם בעודכם משחקים בויטה, אפשרות חיבור ב-USB למחשב או ל-PS3 כדי להעביר קבצי שמירות וקבצי משחקים כדי לפנות מקום בזיכרון של המכשיר, דבר שנעשה בצורה מאוד נוחה ומאפשר בקלות גם להחזיר למכשיר משחק שהעברתם למחשב אם תרצו לשחק בו שוב בעתיד. כמו חברתה, ה-3DS, גם לויטה היה backwards compatability, תאימות לאחור, בעברית – כלומר יכולת להריץ קונסולות עבר. בעוד ה-3DS היה בעל תאימות מלאה ל-DS (כלומר, יכולתם להכניס כרטיסי DS ל-3DS והוא היה קורא אותם) ותאימות לאחור מצומצמת לקונסולות עבר כמו גיימבויי ו-SNES בגרסאת ה-NEW של ה-3DS בדמות קנייתם בחנות הוירטואלית, לויטה היה תאימות לאחור עם ה-PSP וה-PS1. יחד עם העובדה שמשחקים רבים שיצאו ל-PS3 וגם חלק מהמשחקים שיצאו ל-PS4 ראו אור גם בצורת פורט לויטה, קיבלנו קונסולה שיכולה להריץ כותרים רבים של סוני מכל השנים. אם כי, ראוי לציין, שהתאימות לאחור הייתה דיגיטלית בלבד, כלומר היה עליכם לרכוש את משחקי ה-PSP וה-PS1 מהחנות הוירטואלית כדי לשחק בהם. למרות זאת, בעוד הכותרים שה-NEW 3DS יכול היה להריץ מקונסולות העבר היו מצומצמות, הויטה יכלה להריץ כל משחק ומשחק שהועלה לחנות הוירטואלית של הקונסולות האלה ומבחינת תוכנה, עשתה אימולציה מושלמת ל-PSP ול-PS1.
כמו כן, אחד החסרונות הגדולים ב-3DS, הנעילה האזורית שלא אפשרה לשחק משחקים משיטות שידור שונות, לא הייתה בויטה. אומנם לא יכולתם לפתוח כמה משתמשים בחנות הוירטואלית אלא רק אחד, אבל המכשיר הריץ משחקים פיזיים מכל האזורים, כלומר היה ללא נעילה אזורית, מהלך שנינטנדו קיבלה עליו הרבה ביקורת ואף הוביל להורדת הנעילה האזורית בקונסולת הסוויטץ'.

בנוסף, היו כמה ניסיונות יצירתיים שבהחלט נתנו לויטה יתרונות נוספים. כך למשל, במספר משחקים ב-PS3 יכולתם להשתמש בויטה כשלט נוסף, שבו הופיעה לדוגמה מפה של האזור במשחק ששיחקתם. ב-PS4, כל עוד הקונסולה דולקת, יכולתם להזרים את המשחק לויטה ולהמשיך לשחק ב-PS4 בכל מקום כל עוד יש לכם Wi-Fi, דבר שהיה אקסקלוסיבי לויטה עד שלאחרונה סוני הוציאו אפליקצייה ל-iOS המאפשרת אותו הדבר.
בנוסף לכל זה, סוני הוציאה את מכשיר ה-Playstation TV, שמעבר להזרמת משחקי PS4 לטלוויזיה אחרת בביתכם שאליה לא היה מחובר ה-PS4, משחקים רבים בויטה איפשרו לכם להזרים את המשחק לטלוויזיה וכך בעצם לשחק במסך הגדול את המשחקים של הויטה וכשתצטרכו לצאת מהבית – פשוט להמשיך אתכם את חווית המשחק בדרכים. כך למעשה הויטה עשתה את מה שהסוויטץ' מבית נינטנדו יעשו מספר שנים אחר כך (אם כי ללא הזרמה, מה שהוא פקטור מאוד חשוב), להפוך למעין קונסולה היברידית. למרות זאת, בשל הכישלון של הויטה ושל ה-Playstation TV בפרט, כל זה לא היה די כדי להקפיץ מספיק את המכירות של הויטה.

כך, בעוד ה-PSP מכר כ-82 מיליון יחידות, ההערכות לויטה עומדות על כ-16 מיליון יחידות (שכן סוני בשלב די מוקדם הפסיקו לשחרר דיווחים רשמיים על המכירות של הויטה). לעומתה, ה-3DS הגיע כמעט ל-75 מיליון יחידות שנמכרו ובהתחשב בזה שעוד נינטנדו לא הפסיקה את התמיכה והמבצעים אליו, היד עוד נטויה.

61EQbY4bh9L.AC_SL1500_.jpg

אז איך למרות כל היתרונות שהיו לויטה הצליחה הויטה להפסיד בפער כה גדול בתחרות? התשובה היא, כמו תמיד, שילוב של כמה גורמים יחד.
הראשון שבהם הוא המחיר של הויטה. יחסית למתחרה שלה, ה-3DS, היא הייתה יקרה יותר ואף דרשה לקנות כרטיס זיכרון מיוחד לויטה כדי שתוכלו לשמור עליו את המשחקים שתקנו דיגיטלית ואת השמירות שלכם (גם למשחקים הפיזיים). עצם העובדה שהם לא השתמשו בכרטיסי Micro SD רגילים אלא כרטיסים מיוחדים שהם פתחו לויטה אפשר להם לגבות מחיר גבוה על הכרטיסים הללו, כשבמקביל נינטנדו הוציאו גרסה מוזלת אף יותר ל-3DS, ה-2DS. סוני הגיבה במהלך דומה, הוצאת ה-PS Vita Slim שאומנם היה פחות יקר, אך הכיל מסך הרבה פחות טוב (במקום מסך ה-OLED העוצמתי שהיה לגרסה הראשונה, היה מסך LCD) והגרסה הזו עדיין הכילה את הבעיה שרק כרטיסי הזיכרון המיוחדים לויטה עבדו עליה, גם אם כעת היה זיכרון מובנה של 1GB שאפשר לכם לכל הפחות לשמור על המכשיר עצמו את השמירות של המשחקים הפיזיים של הויטה. למרות שבמרוצת הזמן למשחקי הויטה היו יותר הנחות בחנות הדיגיטלית וניתן היה להשיג אותם יותר בקלות, לקונה שקונה פעם ראשונה את המכשיר הייתה הוצאה יותר גדולה על הויטה לעומת המתחרה שלה, ה-3DS.
כמו כן, חשוב לא פחות ואולי אף יותר – נחזור אל Uncharted: Golden Abyss בו פתחתי את הכתבה. מדובר באחד ממשחקי ההשקה של הויטה והבולטים בספריית משחקי הויטה עד יומה האחרון. כאן טמונה חלק מהבעיה של הויטה – סוני לא השקיעה מספיק במשחקים אקסקלוסיביים. בעוד נינטנדו הביאו מספר משחקים של כל אחד ואחד מהפרנצ'ייז שלהם לקונסולה המתחרה, בין אם בדמות זלדה, פוקימון, קירבי, מריו או אפילו משחק ראשי לפרנצ'ייז הפופולארי שלהם, Smash Bros, סוני עשו מספר ניסיונות בודדים ודי מהר וויתרו. בשנה הראשונה לויטה היה ניסיון להוציא אקסקלוסיביים שיספקו תמריץ לקנות את הקונסולה ולשמור על קהל הקונים מרוצה, בדמות משחקים כמו Gravity Rush או Little Big Planet לויטה. הניסיון הזה נמשך גם בשנה השנייה של הויטה במשחקים כמו Tearaway, אך בשנה השנייה כמות המשחקים שהגיעה הייתה נמוכה משמעותית והסתכמה בכותרים בודדים. הדבר לא היה מספיק כדי לגרום לאנשים לקנות את הויטה, בייחוד לא לקהל המערבי שרצה עוד משחקים מערביים ולא קיבל אותם. מרבית המשחקים שהגיעו לויטה היו של חברות צד שלישי ובמרביתם משחקים מתורגמים מיפנית, שכן ביפן הויטה (יחסית) הצליחה בזכות האהבה של היפנים לקונסולות ניידות. את הגיימר המערבי הממוצע, כמובן, לא עניינו המשחקים הללו וכך הוא מצא את עצמו עם מספר כותרים בודדים שקורצים לקהל המערבי שהיו גם אקסקלוסיביים לה, כמו Killzone Mercenary, Call of Duty: Black Ops Declassified ופורטים שדאז היוו האופציה היחידה לשחק באותם משחקים באופן נייד, כמו Rayman Origins ו-Borderlands 2. כל המשחקים הללו יצאו בתחילת חייה של הויטה ונותרו כמשחקים הבודדים שיש לקונסולה להציע לגיימר המערבי הממוצע.
כך נותרה הויטה עם תמיכה בעיקר של חברות צד שלישי וחברות יפניות בעיקרן עם מבחר גדול של משחקים יפניים אשר בהחלט סיפק אוטאקואים כדוגמתי, אך לא היה מספיק כדי להעלות את המכירות של הויטה בצורה מספקת, זאת למרות שהמשחקים היפניים הגיעו בכל צורה ובכל הז'אנרים. החל מויז'ואל נובלז כמו Danganronpa שהיו אקסלוסיביים לויטה במערב באותה העת, דרך אקשן כמו Freedom Wars ודרך JRPG אקסקלוסיביים כדוגמת YS: Memories of Celceta או מי שנחשב בעיני רבים לכותר האקסקלוסיבי הגדול ביותר לויטה – Persona 4 Golden.
במקום להמשיך להשקיע בכותרים אקסקלוסיביים, סוני הזמינה אליה את יוצרי משחקי האינדי. בעזרת הצעה לקחת עמלה קטנה יותר על כל משחק שנמכר לקונסולה (כפי שכל חברה כיום עושה – בין אם זו חברת קונסולות או שירות קניית משחקים דיגיטלי כדוגמת Steam – כל משחק שאתם קונים, יש אחוז עמלה שעובר לחברה שאחראית על השירות/קונסולה), סוני קיוותה שיצאו הרבה משחקים שיהיו אקסקלוסיביים לויטה ובכך יביאו עוד אנשים. אכן, הויטה הפכה לכר פוריה של משחקי אינדי, חלקם מוצלחים יותר מאחרים, אך כרגיל, קשה למשחק אינדי הממוצע להשיג את תשומת הלב של קהילת הגיימינג, כך שגם הצעד הזה לא עזר לויטה יותר מדי.

P4G.jpg

אם לא היה די בכל זה, ב-2015 בכיר בסוני התייחס לקונסולה כ-Legacy System, כלומר מכשיר שהמיקוד העיקרי שלו הוא לאפשר לשחק במשחקים ישנים של סוני. למרות שהמשיכו להגיע משחקים חדשים לויטה, ההצהרה הזו פגעה מאוד במכירות הדלות גם כך של הויטה, שכן זו הייתה הצהרה שהייתה שווה בעיני המעריצים לאמרה שסוני לא מתכוונים יותר להשקיע בקונסולה הזו ולמעשה, זה לא רחוק מהאמת. לאחר השנה השנייה של הויטה, לא נעשו מאמצים להביא אקסקלוסיביים לויטה, כאמור ופרט לתמיכה במשחקי האינדי, סוני בעיקר שיחררו עדכוני גרסה וניסו גימיקים כאלו אחרים כדוגמת ה-Playstation TV שנכשלו, במקום לעשות את מה שהם היו צריכים לעשות: להמשיך להוציא משחקים אקסקלוסיביים.

מהר מאוד התחילה תופעה שהייתה לאחד ה'מסמרים האחרונים בארון הקבורה' של הויטה והיא איבוד מאסיבי של האקסקלוסיביות של המשחקים שלה. כמעט כל משחקי הויטה מצאו את עצמם מגיעים לקונסולות אחרות או למחשב.
הדבר קרה בכמה מישורים ובכמה צורות במקביל ולמעשה, לחלקו אחראית לא אחרת מאשר סוני עצמה. כך למשל, Tearaway שהיה למשחק הפלטפורמה הכי בולט בקונסולה (ואחד הטובים ששיחקתי עד היום בכלל בז'אנר), קיבל גרסה משופרת ל-PS4. דבר נוסף קיבלנו בדמות רימאסטר ל-Gravity Rush, גם הוא ל-PS4 וגם הוא אקסקלוסיבי מאוד בולט לויטה עד אותה העת, זאת בנוסף להמשך שיצא אקסקלוסיבית ל-PS4. גם משחקים וכותרים יותר קטנים שאינם של סוני קיבלו יחס דומה בדמות גרסאות משופרות למשחקים שיצאו במקור לויטה, כגון The Caligula Effect: Overdose או Our World is Ended.
דבר נוסף שהוביל לאיבוד אקסקלוסיביים היא הבחירה של חברות המתרגמות ומפרסמות משחקים במערב לעשות פורטים למשחקי הויטה שהם מביאים, כדוגמת Digimon: Cyber Sleuth Story שיצא ביפן לויטה בלבד ובמערב יצא במקביל ל-PS4 (ולמעשה, ביפן לקחו את הפורט הזה והוציאו לאחר מכן גם הם את הגרסה ל-PS4).
על מהלך זה ועל המהלך הבא שאפרט עליו מחברות צד שלישי, אי אפשר להאשים אותן. ראש מעייניהן הוא להרוויח כמה שיותר מהמשחקים שהם מתרגמים וההסתמכות של סוני על חברות צד שלישי שימשיכו להפיח חיים בקונסולה שלהם התנקמה בהם בעניין זה.
הצעד הבא של חברות תרגום ופרסום המשחקים במערב היה פשוט לא להוציא את המשחקים לויטה. כך משחקים שמרבית העבודה עליהם כבר נעשתה ולמעשה תורגמו במלואם ויצאו בין היתר גם לויטה ביפן, פשוט לא יצאו אליה במערב. דוגמאות למשחקים כאלה אפשר לראות ב-Atelier Lydie & Suelle שיצא לויטה, לסוויטץ' ול-PS4. במערב הגרסה לויטה לא יצאה אבל כן עשו פורט למחשב או I Am Setsuna שיצא גם לויטה ביפן, אך לא במערב. כמות המשחקים שדבר דומה קרה להם, ביניהם כותרים גדולים כקטנים, היא אינסופית ואפילו מגיעה לכותרים היותר עכשווים שיצאו ממש לקראת ההודעה הרשמית של הפסקת ייצור הקונסולה אפילו ביפן, משחקים כמו Catherine: Full Body שיגיעו למערב רק ל-PS4 למרות שביפן ראו גם אור לויטה.

429042-blue-reflection-playstation-4-front-coverבלו ריפלקשן הוא עוד דוגמא למשחק שראה אור גם לויטה ביפן, אך במערב יצא ל-PS4 וקיבל פורט למחשב.

מספר חברות החליטו גם לנסות "להציל" משחקים שהיו אקסקלוסיביים לויטה מליפול לתהום הנשייה בהוצאת פורט למחשב שנים לאחר יציאת המשחק לויטה, כמו במשחקים Senran Kagura: Shinovi Versus, משחקי Danganronpa למיניהם והתופעה התרחשה אפילו בכותרים יותר קטנים, כגון Sorcery Saga. גם ניסיונות להביא משחקים שהיו אקסקלוסיביים לויטה ל-PS4 כמה שנים אחרי יציאתם בויטה היו קיימים, כמו ב-Persona 4: Dancing All Night, אם כי פחות.

אך ללא ספק יש את הקש ששבר את גב הגמל וקוראים לו הסוויטץ'. הקונסולה ההיברידית של נינטנדו מחקה לויטה כל סיכוי. היא הציעה יכולות גרפיות יותר טובות, את כל האקסקלוסיביים האהובים של נינטנדו כמו גם פורטים למשחקים מה-Wii U ואפילו גנבה את היתרון היחיד שהיה לויטה בכך שהיא הציעה עבור מספר משחקים את האפשרות היחידה לשחק באותם משחקים בקונסולה ניידת. הסוויטץ' עשתה זו לכותרים גדולים כגון YS VII: Lacrimosa of Dana ולמשחקים מפרנצ'ייז Atelier שהיו כה מזוהים עם הויטה עם לא פחות מ-9 משחקים בסדרה הראשית הזמינים ביפן (ו-8 במערב). גם כותרים מערביים כגון Bastion ו-Child of Light שהיו זמינים בקונסולה ניידת רק לויטה לפני כן, יצאו גם לסוויטץ' ואף כותרים קטנים יותר כגון Stardew Valley ו-Undertale.
יחד עם הגיל של הויטה, בת הכמעט 7.5, הדבר הוביל את סוני להכריז על הפסקת הייצור אפילו ביפן שם הויטה די הצליחה. יחסית לחוסר ההצלחה שלה, היא קיבלה תמיכה לאורך יחסית הרבה זמן, שכן אם נסתכל על ה-PSP, התמיכה בו הייתה כעשור. כמו כן, אם נשווה את זה לכישלון של ה-Wii U, הכישלון של הויטה פחות צורם, שכן הויטה מכרה יותר יחידות מה-Wii U ושרדה יותר זמן ממנו בשוק, זאת למרות מאמצים די מאסיביים של נינטנדו בהשקעה במשחקים אקסקלוסיביים שלה, אך כשחברות צד שלישי לא הצטרפו, נינטנדו לא הצליחה להציל את ה-Wii U. בויטה הבעיה הייתה הפוכה – בעוד חברות צד שלישי הראו נכונות להשקיע בה, סוני לא עשתה מספיק, מה שהוביל לכך שהויטה תירשם בתולדות ההיסטוריה ככישלון מסחרי שכרגע מטיל ספק על האם סוני בכלל תוציא קונסולה ניידת נוספת בהמשך אי פעם.

switch-vs-vita.png

למרות זאת, אסיים בנימה חיובית ואציין שלויטה יש מקום מיוחד בלב שלי. למרות שהחזקתי לפני כן ב-DSL, DSi וב-Wii, שיחקתי בהם בעיקר במשחקי פוקימון ומריו. הויטהף לעומת זאת, הייתה הקונסולה שהכניסה אותי לעולם הגיימינג במידה בה אני מעורב היום – עוקב אחר חדשות ושמח לשמוע על כל פרט מידע, אפילו לא על משחקים בז'אנרים שאני בהכרח משחק בהם, זאת מתוך סקרנות לעולם הגיימינג כולו ולכל התחומים שהוא מכיל בו. עד היום מדובר בקונסולה עם הכי הרבה משחקים שיש לי אליה ולפחות עד שספריית המשחקים של הסוויטץ' תגדל עוד, היא תישאר אצלי בלב כקונסולה האהובה עליי. עם זאת, הויטה לא הייתה חפה מפשע בלשון המעטה, כפי שקראתם ולכן אני מקווה שלמרות הניסיון הכושל של הויטה, נזכה לראות את סוני מנסים את מזלם שוב עם קונסולה ניידת נוספת, אך שהפעם יתנו לה את התמיכה המגיעה לה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s