Detective Pikachu – הסרט VS המשחק

כשהוכרז המשחק "הבלש פיקאצ'ו" ל-3DS ביפן אני מאוד שמחתי, אבל לא התעניינתי מדי. למה? כי סוג המשחקים האלה הרבה פעמים לא מגיע למערב. סוג של צדקתי גם, שכן יפן ראו גרסה מוקדמת יותר של המשחק כמה שנים לפני המערב. אבל לבסוף, כשהוכרז תרגום למשחק, עשיתי פרי-אורדר למשחק.
מדיניות הפרי-אורדר שלי די פשוטה; אני עושה פרי-אורדר למה שאני מוכן להעלות לראש סדר הרשימה שלי ולשחק בו ישר – כלומר, או לשים בהמתנה את המשחק שאני משחק בו כרגע ולשחק בזה שאזמין, או שקודם אשיים את המשחק הנוכחי ואז ישר אשחק במשחק שאזמין. התנאי הנוסף לפרי-אורדר הוא שצריך להיות לי מספיק אכפת מהפרנצ'ייז או המשחק כדי לרצות להביע תמיכה ולשלם מחיר מלא כדי להמשיך לעודד משחקים מהסוג הזה.
המשחק של הבלש פיקאצ'ו ענה על שניהם וחיכיתי למשחק בקוצר רוח. מה שלא ציפיתי הוא שהמשחק ישמש לי ככדור שינה ולמעשה שיחקתי בו הרבה פעמים לפני השינה כדי לעזור לי להירדם.
לפני כמעט שנה ערכתי ביקורת למשחק שאפשר לקרוא כאן – קליק. כבר שם טענתי, המשחק בעל רעיון פנטסטי וביצוע מזעזע ברובו. גם שם פיללתי שהסרט שהוכרז לו יעשה לו צדק. זו הייתה רק תחושת בטן שלי, שכן אפילו טריילר לא היה אז ואני די בטוח שעוד לא הוכרזו השחקנים, אבל קיוויתי. לקוות זה חינם, אפילו שמעולם לא ראינו עיבוד מוצלח למשחק ווידאו.
אך האם זה אכן 'עיבוד' או רק שואב השראה מהמשחק? התשובה היא די באמצע והפעם אני כאן במטרה להשוות בין השניים. הנחת ייסוד בעת קריאת הכתבה היא שאכן ראיתם את הסרט ולא אכפת לכם לקבל ספוילרים למשחק, למרות שעצם זה שראיתם את הסרט זה ספוילרים הרבה יותר גדולים למשחק, רק אומר, ובין כה וכה, לא הייתי ממליץ על המשחק.
לכן ראוי להדגיש שלא מדובר בסיקור של הסרט. כן אתייחס אל דעתי אליו בפרט, אך לא בצורה רחבה כמו שנהוג בסיקור. רוצים בכל זאת לקרוא סיקור מפיו של אדם שאינו מבקר סרטים מאתר ישראלי ממוצע שאין לו מושג בתרבות היפנית או בפוקימון בפרט? רם מ-AnimeOK ודארק מ-SuikaSan עשו עבודה טובה. (אלו גם בלוגים טובים, תקראו אותם בלי קשר)

אז כמו שהבטחתי, פסקה קצרצרה על דעתי על הסרט; יכלו לפשל בסרט הזה בכל כך הרבה צורות (מישהו אמר סוניק?) אבל הסרט הצליח לעשות כמעט את הבלתי אפשרי – הוא גם העביר עלילה קוהרנטית ומתאימה לכל המשפחה ולאנשים שלא מכירים פוקימון חוץ מאת המילה 'פוקימון' וגם הכיל בתוכו כל כך הרבה קריצות למעריצים וותיקים שיביאו כל מעריץ על סיפוקו מבלי לגרום לצופה הממוצע להרגיש שהוא לא מבין יותר מדי. מדובר בסרט שירגיש סרט ממוצע אך מהנה למדי עבור הצופה הממוצע וסרט שישאיר חוויה שתיזכר היטב למעריצים וותיקים ועל כך, לכל הפחות, מגיע לו הרבה כבוד. כאמור, מעבר לזה לא ארחיב, כי אני כנראה בעיקר אחזור על דברים שאמרו כותבים טובים לפחות כמוני אם לא יותר.

כשהתיישבתי לראות את הסרט, היו הרבה דברים שיכולתי להבין לפני כולם. הרבה פרטים עלילתיים בסרט נלקחו מהמשחק ולמעשה, רוב הקווים הכלליים של העלילה נלקחו ממנו – הגז שמשגע את הפוקימונים (R), זה שאבא של טים עבר תאונה ו"נהרג", השיכחה ממנה סובל פיקאצ'ו, המעורבות של מיוטו בעלילה או אפילו העובדה שטים זוכה לעזרה מצידה של עיתונאית מהטלוויזיה.
גם פרטים יותר שוליים, אגב, עברו באדפטציה, כמו האהבה של פיקאצ'ו לקפה, חוסר היכולת של פיקאצ'ו להשתמש במתקפות, קיום תהלוכה בחלק האחרון של המשחק והסרט או אפילו בית הקפה עם לודיקולו בו הם שתו קפה באחת הסצנות, שהוא למעשה מקום המופיע מספר פעמים במשחק.

כרגע זה יכול להישמע כאילו מדובר באדפטציה מלאה לסרט, אך זה רחוק מלהיות המצב. למרות שמדובר בעיקר בשינויים לטובה לדעתי, יש הרבה הבדלים בין הסרט למשחק. חלקם הבדלים עלילתיים, כמו כך שה-R מאפשר עם הכוחות של מיוטו להחליף בין גוף של בני אדם לשל פוקימונים, דבר שלא היה נוכח כלל במשחק, לבין כל מיני דברים שנותנים לסרט ולמשחק טון ואווירה שונה, כמו למשל הקרבות פוקימונים הלא-חוקיים שהיו בסרט, אך אין להם אפילו לא רמז במשחק, או דברים שנעים בספקטרום שבין השניים, כמו הגיל של טים – גבר צעיר שיצא כבר לשוק העבודה בסרט לעומת נער שמתנהג ונראה יותר כמו ילד ביסודי.

מפאת הפורמט, יש דמויות שתפקידן הצטמצם עד מאוד – כמו החבר לעבודה של אבא של טים, או המוכר קפה שנותר כדמות חסרת שם או שורות כמעט בסרט. עם זאת, אלו לא היו דמויות שהשפיעו על העלילה יותר מדי כמו שהן פשוט הופיעו מדי פעם. דמויות אחרות עברו שינוי גדול הרבה יותר – כמו למשל, הנבל. לריים סיטי אין נשיא במשחק, כך שהאנטגוניסט במשחק הוא אדם אחר לגמרי עם מקצוע אחר לגמרי (אם כי הפלוט טוויסט גם בסרט וגם במשחק דומים – לוקחים דמות שהוצגה לנו קודם ואפילו הייתה חברותית יחסית לטים וחושפים אותה כאנטגוניסט).
דמות נוספת שעברה שינוי ניכר היא לוסי, העיתונאית. במשחק למעשה מופיעות במהלך הצ'אפטרים השונים שלו צמד עיתונאיות, אשר אחת מהן פוגשת את טים לעיתים קצת יותר קרובות במהלך המשחק ולכן מקבלת יותר זמן מסך. כמו בסרט, היא אחת הדמויות שטים יותר פונה אליהן לעזרה וסומך בלגלות להן את התגליות שלו, אך בסרט תפקידה הרבה יותר מרכזי. מעבר לזה שהיא גם מקבלת אישיות, שכן במשחק היא בעיקר אישה צעירה, נחמדה ופלקטית שעוזרת לטים. בין אם זו התנהגות הטומבוי של לוסי (ששמה במשחק אמיליה, אגב), ההישגיות והרצון העז שלה להשיג הכרה לעצמה כעיתונאית, העובדה שהיא עובדת לבד ללא שותפה (כלומר עוד דמות עוד יותר פלקטית וריקה) או הפוקימון שלה, סאידאק, שמוסיף הרבה חן לאינטרקציות של קאסט הדמויות ופשוט אינו קיים במשחק. למעשה, אני לא היה לה פוקימון במשחק בכלל.

אולי ניתן לצפות שקאסט הדמויות סביב טים ישתנה דרמטית, אך גם הדמויות הראשיות שלנו השתנו בעצמן – טים ופיקאצ'ו.
טים במשחק הוא בן 18, אך באמת נראה ומתנהג יותר כמו ילד תמים. הוא רחוק מטים של הסרט, שהוא גבר צעיר שכבר יצא לשוק העבודה ומכלכל את עצמו. המצב המשפחתי של טים שונה – בין אם זה בכמות בני המשפחה (שכן טים בסרט הוא ילד יחיד ובמשחק לא), בין אם זה אם הדמויות מתות או לא (שכן למיטב זכרוני האמא במשחק חיה ובסרט לא), או אפילו היחסים בין המשפחה – בסרט הוא ואביו מאוד מרוחקים, לעומת במשחק שאומנם הם לא הכי קרובים, אך בהחלט לא ביחסים קרירים כמו בסרט.
זה הופך את טים ואת כל הגישה שלו כשהוא ניגש לתעלומה הזו לשונה מהבסיס, שכן דבר אחד משפיע על אחר. טים בסרט ריאליסטי לעומת טים של המשחק שהוא מאוד אופטימי ותמים. טים בסרט ממש לא ממהר להצטרף לפיקאצ'ו, לעומת טים במשחק שמאחד איתו כוחות באופן מיידי. כיוצא מזה, גם החברות של טים ושל פיקאצ'ו בסרט מקבלת עומק יותר גדול בעקבות המשברים שהיא עוברת לעומת החברות של טים ופיקאצ'ו במשחק שנשארת סטטית למדי – הם פשוט סומכים אחד על השני, נהיו חברים וזהו.

פיקאצ'ו עצמו, למרות שבאופי שלו הוא לא עבר שינויים גדולים מדי, גם כן הרגיש לי לכל הפחות דמות אחרת. חלק רב מזה הוא הקסם שהכניס ראיין ריינולדס לפיקאצ'ו וניתן לראות את זה ברצינות ובניסיון הרב שהוא השקיע בלשמור על החן של הבלש פיקאצ'ו המקורי, שגם הוא דובב על ידי גבר עם קול נמוך שיודע להיות רציני, אך הוסיף עליו את הקסם שלו בעזרת ההומור שלו והניסיון באמת להיכנס לנעליו של העכבר הצהוב הפרוותי שכולנו אוהבים. אנצל את ההזדמנות להזמין אתכם לצפות בסרטון קומי שעלה בנושא ובראיון של ריינולדס בנושא.
איך שלא מסתכלים על זה, ראיין ריינולדס לא פגע בבלש פיקאצ'ו כמו שהכרנו אותו קודם, אבל הוסיף עליו רבדים קומיים ובעזרת הבעות הפנים שנלקחו מריינולדס והושמו על בובת הפיקאצ'ו והמשחק המעולה של ריינולדס, קיבלנו גם דמות שהעבירה לנו כמה רגעים מרגשים, דבר שלא ממש קרה במשחק. באופן מפתיע, אגב, האהבה לקפה של פיקאצ'ו הייתה כבר מהמשחק.
למרות השינוי החיובי, פיקאצ'ו של המשחק מרגיש הרבה יותר בלש אמיתי מאשר פיקאצ'ו של הסרט. בעוד פיקאצ'ו של המשחק כל הזמן מנסה לחשוב על המתרחש לאורך ולרוחב ולעבד את כל הזמן כל פיסת מידע שמצטרפת, התחושה של פיקאצ'ו, כמו גם התחושה שהסרט כולו נותן הוא שהם פשוט כל הזמן מגלים משהו חדש שמוביל לעוד התפתחות חדשה מבלי אפילו לנסות לבצע יותר מדי חשיבה. חלק מזה נובע מהסיבה שמדובר בפורמטים שונים – האחד משחק שיבקש ממך לחבר פיסות מידע שונות (גם אם הן ברורות להפליא) במכניקות משחק שונות והאחר הוא סרט מוגבל בזמן של קצת יותר משעה וחצי וזהו, כשאין לו שום יכולת לבקש איזושהי מעורבות מהצופה, אבל בסופו של דבר, כאמור, פיקאצ'ו של המשחק הרגיש לי הרבה יותר מתאים לתואר "בלש".
ארצה לציין שנעשו גם שינויים עלילתיים בפיקאצ'ו, אך אליהם אחזור אחר כך.

מעבר לקומיות שהתווספה לסרט שלא הייתה ממש קיימת במשחק ושינתה את האווירה, המשחק ניסה הרבה יותר להידמות למעין סדרת משטרה שמיועדת לילדים. היו מספר תעלומות קטנות יותר שעזרו לגלות דברים ולהבין את התמונה המלאה, אך כאמור, מאחר ומדובר בסרט להיכנס למספר תעלומות קטנות יהיה טעות חמורה וטוב שהדבר לא נעשה. בשונה מהמשחק גם שניסו לדחוף לכל מקום מילים שנשמעות כמו מילים שבלשים ישתמשו בהם, כמו 'עדויות' או 'ראיות', לפעמים בצורה טיפשית שמרגישה שמזלזלת באינטילגנציה של השחקן, בסרט לא עשו את זה. להפך, בשונה מהמשחק הסרט לא דחף לגרון את כל התשובות וחזר עליהן שוב ושוב רק כדי לוודא שאין שום סיכוי שהמעט עלילה שהייתה הובנה. הסרט אף הגדיל לעשות והעניק לכל אורכו הרבה הערכה למעריצים הוותיקים בדמות רפרנסים שונים ולכלל הצופים באמצעות דמויות יותר עגולות ומעניינות ועלילה יותר בוגרת ומושקעת משהיו לנו בחומר מקור.

ומה עוד השתנה בגזרת העלילה? ובכן, ההבדלים בין הסופים של הסרט והמשחק מציגים מעולה הבדלים מהותיים בין העלילות. סוף הסרט, כידוע, הוא התגלית שאבא של טים, הנרי גודמן, "נשמר" בתוך הגוף של פיקאצ'ו בעזרתו האדיבה של מיוטו ולכן טים הצליח להבין את פיקאצ'ו. בסוף הסרט הם מתאחדים ויש לנו סוף טוב.
במשחק, לעומת זאת, הקשר של מיוטו לעלילה שונה והרבה יותר דל. מיוטו מופיע בעיקר בסוף המשחק, כאשר הקשר שלו הוא שהשתמשו בתאים שלו לצורך יצור הגז R, תאים שמצאו בטעות ובכלל חשבו ששייכים למיו. הוא לא נלכד באף מעבדה ולא נעשים עליו ניסויים ואפילו לא מתוארת אף יכולת שלו להחליף בין גוף של בני אדם לפוקימונים. ההופעה העיקרית של מיוטו היא בסוף המשחק, שם פיקאצ'ו מחזיר לו את התאים שלו ששומשו לניסויים ומיוטו מאשר לטים שהוא ופיקאצ'ו אכן צדקו ואביו נמצא בחיים. לא, הם לא מוצאים את אבא של טים בסוף המשחק ופיקאצ'ו, לפחות כרגע, הוא לא אבא של טים ואין אף סיבה ללמה רק טים מבין את פיקאצ'ו, או למה הוא בכלל מבין אותו. אפילו פרטי התאונה נותרים במשחק כלוט בערפל ולמעשה בעיקר פותרים את התעלומה שסביב גז ה-R, יותר מאשר את מה קרה לאביו של טים והעובדה שהסרט שם לב לבעיה הזו ותיקן אותה זוקפת הרבה נקודות לזכות הסרט.
כך נוצר, אגב, מצב אירוני, בו בעוד המשחק עם סוף פתוח אך ללא המשך מתוכנן, לסרט בעל הסוף הדי סגור הוכרז כבר סרט המשך. נו טוב, אני האחרון שאגיד לא לעוד ממשהו מוצלח כמו שהסרט הזה היה. (עריכה: כמה שעות לאחר כתיבת שורות אלו הוכרז משחק המשך לבלש פיקאצ'ו, כך שמה שיצא אירוני זה עצם כתיבת השורות האלו.)

שינויים רבים כאמור נעשו בין המשחק לסרט. חלקם נבעו מההבדל בין הפלטפורמות והפורמטים השונים, חלקם מתוך זיהוי בעיות בחומר המקור וחלקם מתוך ניסיון להבדיל את השניים האחד מהשני, אך השינויים, רובם ככולם היו לטובה. ככל הנראה היו כמה נקודות ששכחתי או שיכולתי להתייחס אליהן יותר, כמו התאונה עצמה של הנרי, אבל אני חושב שסך הכל די הקפתי את ההבדלים השונים, שנעו בין הבדלים עלילתיים, להבדלים בין הדמויות ולאווירה הכללית של התוצר הסופי. אם אתם מרגישים שיש הבדלים שלא התייחסתי אליהם ומעניינים אתכם, אתם מוזמנים לספר לי ואולי אוסיף אותם.
בינתיים, מקווה שגרמתי לכם להיזכר בזכרונות נעימים מסרט שללא ספק היה חוויה, בתקווה שהסרט המשך יספק לכל הפחות חוויה לא פחות טובה.