סיקור וביקורת משחק – Eternal Sonata

אחרי שסיימתי את אטלייר מרורו בזמנו חיפשתי עוד JRPG קצר וחמוד. אומנם המשחק שנבחר היה קצת יותר ארוך משציפיתי, אבל הוא גורם לי לכתוב עליו ביקורת, משמע משהו מיוחד יש בו – אך מה למשחק הנידח הזה מדור הקונסולות הקודם יש להציע?

חברת Tri-Crescendo היא זו שעומדת מאחורי המשחק. לא שמעתם על החברה הזו לפני? זה בסדר, גם אני לא. מדובר בחברה מצומצמת ביותר שהוקמה ב-1999 ולמעשה כוללת פחות מ-40 עובדים. למרות זאת, אנשים מהחברה היו מעורבים בשמות שבסך הכל מוכרים לעולם המערבי, אם כי בעיקר בהלחנת המוזיקה למשחקים – כמו ברוב משחקי Valkyrie Profile, שנחשב ל-JRPG קלאסי ואולי בין הטובים שקיימים בעיני רבים, המוזיקה בסדרת משחקי Star Occean שגם זכתה יחסית להכרה במערב. הרבה לאחר מכן, הם גם ישתפו פעולה עם באנדאי נאמקו ב-Tales of Zestiria וב-Tales of Berseria.המשחק שעליו אדבר, Eternal Sonata,  הוא בין המשחקים היחידים ש-Tri-Crescendo עשו לגמרי לבדם. המשחק יצא ב-2007 ל-XBOX 360, גם במערב, למרבה ההפתעה ושנה לאחר מכן גרסה משופרת יצאה ל-PS3.
כיום למצוא את המשחק הוא לא דבר הכי פשוט. XBOX 360 אין לי, כך שאני לא יודע מה המצב שם, אך ל-PS3 המשחק לא זמין דיגיטלית במערב, זאת אומרת שכדי לשחק בו תצטרכו להשיג עותק פיזי. לשמחתי, בכאמ"י לפני שנתיים מצאתי את המשחק באחד הדוכנים, וכמובן שניצלתי את ההזדמנות לקנות אותו. את המשחק תוכלו לקנות יד 2 ב-eBay באזור ה-100 שקל או להוסיף 10-20 שקל (תלוי אם קריטי לכם לקנות אירופאי או אמריקאי) ולהזמין מפליי-אסיה אחד חדש.
אז האם המשחק הזה, שלהשיג אותו לא מדובר במשימה הפשוטה ביותר בעידן שבו הכל נמכר דיגיטלית כבר, שווה בכלל את הטרחה?

Spoiler Alert (לא באמת) : לא מדובר במשחק שכמוהו לא נראה ואיכשהו נשאר מתחת לראדר. לעומת זאת, כן מדובר במשחק עם צ'ארם וייחודיות שיצליח להבדיל אותו מהשוק הרווי. ומה הופך את המשחק לכזה? ובכן, let's see.

9355d6a0f9a65e44db8fbf5baf045208

אטרנל סונאטה הוא משחק שמלכתחילה אומרים לכם שהוא בעצם כולו… חלום. כן, חלום, זה הכל. מה שמעניין כאן זה לא העובדה שזה חלום, אלא של מי החלום. לא, לא שלכם, השחקן. אתם לגמרי ערים ומשחקים במשחק (או קוראים את שורות אלה, אחד מהשניים). מי שחולם הוא פרדריק שופן, או ידוע יותר רק בשם "שופן". כן, המלחין הקלאסי הידוע. שופן הזה. המשחק כולו כמעט למעשה הוא חלום של שופן ששוכב חולה במיטתו על ערש דווי, והוא למעשה אחד מהדמויות הראשיות במשחק.

לאחר אקספוזיציה קצרה שמסבירה לנו שכל מה שעומד להתרחש הוא למעשה חלומו של שופן, המשחק מציג לנו את פולקה (Polka), נערה שגרה בכפר קטן ומנסה להתפרנס ממכירת "אבקת פרחים", אבקה בעלת יכולות מרפא המופקת מהפרחים שגדלים בכפר של פולקה. לפולקה יש שתי בעיות – האחת היא שהיא לא מצליחה למכור את אבקת הפרחים, עקב העובדה שכולם פשוט מעדיפים לקנות את "אבקת המינרלים", עליה אין מס, והיא מעין אבקת פלאים. לא משנה במה אתם חולים, אם כואב לכם, סתם חום – אבקת המינרלים תרפא אתכם, והכי טוב – אין עליה מיסוי. איזה כיף, רק לא לפולקה שזה מותיר אותה ללא קונים.
הבעיה השנייה של פולקה היא שהיא יכולה להשתמש בקסם. דבר די מגניב, אלמלא בעולם של אטרנל סונאטה אנשים שיכולים להשתמש בקסם הם אנשים העומדים למות.

שופן, שמוצא את עצמו בתוך החלום המדובר, מבין שהוא נמצא בחלום, אך בניסיון להבין מה עליו לעשות, הוא מחליט לחבור לפולקה, שמחליטה שהיא רוצה ללכת לעיר הבירה ולבוא לפני המלך ולבקש ממנו שיוריד את המיסוי על אבקת הפרחים. אליה חוברים צמד נערים יתומים, ביט (Beat) ואלגרטו (Allegretto), צמד אחים שחיים בעוני בעיר השכנה לכפר של פולקה, שמחליטים ללכת גם הם למלך ולבקש שיוריד את המיסים, כדי שיצטרכו להפסיק לגנוב את המזון שלהם משאר תושבי העיר.

אבל, כמו שאמא תמיד אומרת, אין מתנות חינם – אותו דבר תקף גם לגבי אבקת המינרלים. החבורה הזו עומדת לפגוש עוד חברים שיצטרפו אליהם בדרך, ויחד הם יגלו את הסוד האפל שעומד מאחורי אבקת המינרלים, סוד כה גדול שהוא אף מאיים להביא מלחמה על הממלכה.

הורדפולקה ואלגרטו בגרפיקת המשחק.

המשחק מתחלק ל-8 צ'אפטרים ונפרס על כ-35 שעות בממוצע. כמו כל JRPG, יש לנו מערכת קרבות כאן, אך אחת מקורית למדי שמבוצעת היטב.
ראשית, למעשה בכל תור של כל אחת הדמויות שלכם יהיו לכם 5 שניות לעשות מה שתרצו בהם. להשתמש בחפצים, להתקיף, סקילים או בשמם במשחק, התקפות מיוחדות – מה שתספיקו בזמן הזה, עופו על זה. אותו דבר תקף לגבי המפלצות, אגב. כלומר אנחנו מקבלים פה סוג של Real-Time Action RPG, אבל הוא בכל זאת על זמן מוגבל בתוך תורות, מה שקצת מונע ממנו להיות Real-Time. בנוסף לזה, אתם תגלו טריקים קצת לשחק עם הזמן, כמו למשל שאם תתקיפו רגיל ותפגעו, מדי פעם יעלה בקצת הזמן שנשאר לכם, או העובדה שאם תעשו סקיל לפני סוף הזמן, התור שלכם לא יגמר עד שלא תסיימו אותו, גם ביצעתם אותו בעשירית השנייה האחרונה של התור שלכם.
בנוסף לכך, יש מערכת של אור וצל במשחק. כשהדמות נמצאת באור, יהיה לה מערך סקילים אחד, וכשהיא בצל מערך סקילים אחר. דבר דומה קורה להרבה מהאויבים – הם משנים צורה אם הם בצל או באור, כשלרוב או בצל או באור הרבה יותר קל להביס אותם, אבל גם תקבלו פחות נקודות ניסיון על הבסתם ככה ולמעשה מדובר באחת המערכות הייחודיות שיש למשחק להציע והוא משתמש בה כחלק אינטגרלי מהמשחק ועושה זאת בצורה יוצאת מן הכלל.

בנוסף לכך, ככל שתתקדמו במשחק, יעלה ה-Party Level שלכם, שבעצם משנה את המכניקות של הקרב. כך למשל, בהתחלה, כל עוד אתם לא זזים, לא יורד זמן מהתור שלכם. רק אם תזוזו, הזמן יתחיל לנוע. אחר כך, תקבלו זמן מסוים לפני תחילת התור אם תרצו ורק אחריו יתחיל לאזול הזמן, בין אם תזוזו או לא. כמובן, זה בא עם הגדלה של כמות החפצים שתוכלו לשאת אל תוך הקרב, או יותר מאוחר במשחק גם תקבלו דברים בשם Harmony Chain שיאפשרו לכם להפעיל מתקפה מיוחדת אחר מתקפה מיוחדת, אם היה לכם מספיק Echoes.

ומה אלו ה-Echoes? ככל שתתקפו יותר בהתקפות רגילות, ככה יבנה ה-Echoes שיופיע בצורת כוכבים בצד המסך. ככל שיהיה לכם יותר Echoes, דבר שעובר מדמות לדמות באותו הקרב, כך ההתקפה המיוחדת שתשמשו בה תהיה יותר חזקה (אך תשתמש בכל ה-Echoes הקיימים).

maxresdefault

בנוסף לאלה, מכניקת קרב מאוד מעניינת היא היכולת להגן ולעשות מתקפת נגד. בעוד להגן תוכלו מהרגע הראשון במשחק, מתקפת נגד תוכלו רק משלב מסוים של Party Level, אך השימוש בהם די דומה. אם הדמות שלכם לא עם הגב למפלצת שמתקיפה אותה, רגע לפני ההתקפה יקפוץ סימן שיגיד לכם להגן על עצמכם. אם תלחצו בזמן, הדמות שלכם תיקח בערך רק שליש מהנזק שהייתה סופגת אחרת. לפעמים, במקום סימן המגן, יופיע לכם סימן שאתם יכולים לעשות התקפת נגד, ואז תצטרכו ללחוץ על כתפור אחר כדי לבצע זאת.
באופן אישי, אני חושב שזו הייתה יכולה להיות מכניקה מאוד מעניינת, אילולא מהרגע שמופיע המגן, לא משנה כמה מהיר הייתי, לא יכולתי לחסום את ההתקפה. במקום זאת, הייתי צריך להסתכל על התנועות של המפלצות, ללמוד אותן וללחוץ על כפתור ההגנה רגע לפני שהוא בכלל הופיע. אפשר לראות את זה כמשהו מעניין, אך כשהמפלצות מבלבלות אתכן עם מתקפות שלפעמים ברגע שהם מתחילות לעשות אותן אתם חייבים להגן, למתקפות שצריך לחכות כמה רגעים אחרת אתם תעשו הגנה מוקדם מדי ואז יפגעו בכם כרגיל, זה יכול להיות מציק.
גם ביצוע מתקפת נגד דורש לחיצה על כפתור אחר מהכפתור של ההגנה, והוא לא תמיד קורה, ככה שהעדפתי פשוט להימנע ממנו ומהתקווה לעשות מתקפת נגד מאשר לפספס את ההזדמנות להגן על עצמי בגלל שציפיתי לעשות מתקפת נגד – אחרי הכל, המחיר של פי 3 נזק לעומת מה שהיית מקבל כשאתה מגן על עצמך לפעמים קריטי מאוד.

למרות זאת, ה-Party Level הוא עוד מערכת מאוד ייחודית במשחק שתשנה לכם במידה ניכרת את הקרבות במהלך המשחק. אחרי התקדמות מסוימת בעלילה, ה-Party Level יעלה וישנה קצת את מערכת הקרב – הוא יפתח אפשרויות חדשות, כמו יכולת לייצר יותר קומבואים, אך גם יוסיף אתגרים חדשים במקביל. למשל, בתחילה, הזמן של התור שלכם ירד רק אם תזוזו, אך ב-Party Level 2 הוא יתחיל לרדת מהרגע שתזוזו פעם ראשונה בתור, וכך עוד ועוד אתגרים יתווספו יחד עם עוד צ'ופרים, כמו היכולת לשאת יותר חפצים אל הקרב.

המערכת הזו מבוצעת היטב ומוסיפה המון לצד החזק ביותר של המשחק; מערכת הקרב שלו. עם זאת, אין זה אומר ששאר האספקטים של המשחק לא טובים. כך למשל, הגרפיקה של המשחק היא פשוט תענוג לעיניים. יחסית לשנה שהמשחק יצא בה, היא מנצלת היטב את הקונסולות אליהן היא יצאה, עם גרפיקה שהתיישנה היטב. למעשה, אגיד שאפילו אם הגרפיקה הזו הייתה יוצאת היום לסוויטץ' היא הייתה מתקבלת בברכה. המודלים התלת מימדיים עשויים היטב והמשחק רץ חלק, למרות הגרפיקה היפה שיצאה בשלב די מתקדם של חיי 2 הקונסולות אליהן הוא יצא.

Face_to_Face_With_a_Maledictor

כמו כן, המשחק בהחלט מעודד אתכם לחקור את הדאנג'נים השונים. חפצים וציוד שונה נמצא ברחבי המפה ולעיתים אף תוכן נוסף שאם לא תחקרו היטב את המפה תוכלו לפספס אותו. הציוד המדובר הוא ציוד מספיק שווה שתרגישו סיפוק שמצאתם אותו, אבל לא תתאכזבו אם פספסתם אותו ואף יש בגרסאת ה-PS3 דאנג'ן סודי למי שיחליט לשחק את המשחק פעמיים, יחד עם עוד כמה פיצ'רים שמשנים קצת את הגיימפליי של המשחק כולו ומעניקים למי שירצה לחוות שוב את ה-40 שעות שהמשחק מציע בצורה קצת אחרת. יחד עם קרבות שלעיתים כלל וכלל לא קלים (לפחות בגרסאת ה-PS3 שנחשבת ליחסית קשה. גרסא ה-XBOX 360 נחשבת קלה ביותר), המשחק הרגיש לי כמו השילוב המושלם בין קושי של משחקים מלפני יותר מעשור לנגישות שיש למשחקים בימינו אנו.

האיזון הזה, הגרפיקה ומערכות המשחק היחודיות מעניקות לו המון אופי, אך כאמור, משחק שהדמות הראשית שלו היא לא אחר מאשר שופן הוא כבר משחק שמבדיל את עצמו מאחרים. אומנם בשונה מ-Jeanne De'Arc ל-PSP שלמרות הפרטים הבדיוניים הניכרים בעלילה, משלב גם פרטי מידע אמיתיים על הדמות ההיסטורית, כאן שילוב הפרטים ההיסטוריים על שופן מתבצעים בקטעים קצרים בין הצ'אפטרים של המשחק ופחות דרך עלילת המשחק הישירה או דרך דמותו של שופן. הבחירה לא לתת לשופן לדבר יותר מדי על מוזיקה קצת תמוהה בעיניי, אך הדבר מתאזן עם האהבה העצומה שהמשחק מפגין כלפי מוזיקה. אני לא מדבר על סאונדטראקים (שאומנם לא יחודיים במיוחד, אבל בהחלט מכניסים לאווירה של כל סיטואציה יותר מהפסקול הממוצע), אלא עם הפרטים הקטנים. כך למשל, כל שם במשחק קשור בצורה כזו או אחרת למוזיקה – בין אם זה שם של דמות או מקום, תמיד יש הקשר למוזיקה והאהבה לעולם הזה הניכרת בכל חלק וחלק במשחק.

x1080.jpg

כשסיימתי את המשחק הרגשתי שסיימתי משחק חביב למדי עם מערכת ועולם מקוריים מספיק כדי שיבדילו אותו משאר המשחקים בז'אנר, אך לא שונה ברמה שהרגשתי שהייתי צריך יותר מדי זמן להתרגל אליו. למרות שאין לו עלילה מסועפת עם המוני טוויסטים או פיתוח דמויות מיוחד, אבל החבילה כולה של המשחק היא בהחלט חוויה שזכורה לי היטב וככל שעבר הזמן ונתקלתי במשחק משיטוטים באינטרנט וביוטיוב, הבנתי עד כמה החוויה שהייתה לי מהמשחק הייתה חיובית בזכות האיזון שיש לו בין המוכר והאהוב למקוריות; יהיו קלישאות אנימה ו-JRPG, אבל ביחד עם זאת הוא מנסה לקחת נושא יחודי (עולם המוזיקה), מערכת קרב ייחודית ויחד עם ביצוע מוצלח אך פשוט ומוכר של שאר האספקטים, כגון הגרפיקה, מדובר בפנינה נסתרת שמחכה להעניק הנאה רצופה לכל מי שייתן הזדמנות לכותר הנ"ל שדי מצא את עצמו נשכח על דפי ההיסטוריה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s