Death Mark – ביקורת ויז'ואל נובל

הכירו את Experience, סטודיו משחקי ווידאו יפני קטן, שבאופן מפתיע כמעט כל המשחקים שהוא ייצר הצליחו להגיע למערב. החברה הזו, שמתמחה בייצור משחקים מז'אנר ה-dungeon-crawler, החליטה לפני כמעט שנתיים להוציא ויז'ואל נובל אימה, שני ז'אנרים שהיא לא ממש התעסקה בהם קודם. כעיקרון, זו קפיצה למים עמוקים עבור חברה לעשות משהו שהיא לא עשתה מעולם, במיוחד עבור סטודיו קטן שכזה. אך האם הקפיצה למים השתלמה מספיק?
מצד אחד יפן כבר רואה בחודשים האחרונים משחק נוסף שמתרחש באותו עולם של Death Mark, המשחק בו תעסוק הביקורת, אך זו לא הפעם הראשונה ש-Expereince מייצרים המשך למשחק שנותר די מתחת לראדר, כמו שקרה עם Demon Gaze שלהם (שאגב, היה משחק ממש חמוד, גם אם כל פעם שאני מזכיר את שמו בקול ולא בכתב חושבים שיש למשחק הזה קשר לקהילה הגאה) או Operation Abyss, שניהם משחקים שקיבלו משחקי המשך למרות הצלחה בינונית למדי אם בכלל. גם המשחק האחרון שלהם שהגיע למערב לפני Death Mark בשם Ray Gigant לא הצליח לעשות יותר מדי רעש. אז האם Death Mark יצליח לעשות מה שקודמיו לא הצליחו? בואו נגלה יחד.

Death Mark באנגלית, או Shiin ביפנית (שמשמעותו 'סיבת המוות'), הוא משחק שסיקרן אותי עוד מהרגע שנתקלתי בו באתר של Play-Asia. הסיבה שטחית למדי – העטיפה של המשחק נראתה מסקרנת למדי. ניתן לראות את העטיפה היפנית, אגב, מתחת לפסקה זו. העטיפה המערבית פחות מוצלחת לטעמי, אגב. גם עלילת המשחק לפי התקציר נשמעה טוב, אך כמו דברים רבים באתר של פליי-אסיה, המשחק היה אקסקלוסיבי ליפן. נאנחתי והמשכתי הלאה.
מאז המשחק הספיק לצאת מגבולות האקסקלוסיביות לפלייסטיישן ויטה ויצא גם ל-PS4 ולסוויטץ'. ביפן הוא יצא גם לאקסבוקס וואן (אך לא מערב), ולמעשה לפני יומיים בערך הוכרז שהוא מקבל פורט ל-Steam במערב.
המשחק כיום זמין בעותקים פיזיים לשלושת הקונסולות שציינתי, כולל לויטה שמתהפכת בארון הקבורה שלה, פרט לסוויטץ' באירופה, גרסה זו תצא באפריל, אך הגרסה האמריקאית כבר זמינה, ולמעשה, זו הגרסה שעבדכם הנאמן שיחק בה.

ורגע לפני שנסיים עם הפרטים היבשים שאתם כה אוהבים, נחזור טיפה אחורה לפני שנמשיך לתקציר עלילת המשחק.
Death Mark הינו ויז'ואל נובל קצר יחסית (באזור ה-10 שעות משחק) המורכב מפרולוג, 5 צ'אפטרים, אפילוג וצ'אפטר נוסף שיצא כ-DLC ביפן עבור מי שיצליח להגיע לסוף הטוב באפילוג. צ'אפטר זה מתרחש אחרי האפילוג, כמובן. (הלוואי ומישהו היה אומר לי את זה, כי אני לא ידעתי והגעתי לסוף ה'רגיל', מה שמנע ממני לשחק בו, אבל השלמתי את הפערים עם האינטרנט היקר).
לכל צ'אפטר במשחק פרט לפרולוג, יש סוף 'רגיל' וסוף 'טוב', שמושפעים מבחירות שתעשו לקראת סוף כל צ'אפטר. רק אם תשיגו בכל אחד מהפרקים הללו את הסוף הטוב, תוכלו להגיע לסוף הטוב של המשחק.

הקאבר היפני, למי מכם שמסוקרן. בהחלט מושך תשומת לב, לדעתי.

אז אתם משחקים את הדמות הראשית, ששמו… אממ… טוב, הוא עצמו לא יודע. המשחק מתחיל בזה שהוא מספר לכם על שמועה המסתובבת בעיר בה המשחק מתרחש, H City, וישר עובר לדמות שלכם שמוצא את עצמו מול אחוזה קלאסית לסיפורי אימה, כשהוא בלי זיכרון. בכלל.
מי הוא? הוא לא יודע. מה שמו? הוא לא יודע. מה הוא עושה שם? גם את זה לא הוא לא ידע, עד שלא מצא עליו כרטיס ביקור למישהי העונה לשם סאיה קוג'ו (Saya Kujou), מומחית לנשמות ועל-טבעי. בתקווה שהיא תוכל לתת לו קצת יותר תשובות, הוא נכנס פנימה, אך פרט לבובה המוצבת על ספה במבואה, הוא לא מוצא שם אף אחד. לאחר חיפוש קצר, הוא סוף סוף מוצא את סאיה. רק חבל שהיא לא יכולה לענות לו על השאלות, כי היא כבר מתה, שוכבת בתוך בריכת דם כשבמקום חלק מפניה וגופה ישנם פרחים שפורחים ממנה. כן, כמו שזה נשמע.

הדמות הראשית שלנו, שנקרא לו השחקן לצורך הביקורת, אובד עצות ובדיוק כשהוא חושב שאף אחד לא יוכל לעזור לו יותר, הבובה במבואה מתחילה לדבר איתו. הבובה מציגה את עצמה בשם מארי (Mary) ואומרת שהיא משרתת את המשפחה של סאיה במשך דורות ולמעשה עד שהשחקן לא מספר לה אחרת, היא כלל לא מודעת למוות של הבעלים שלה. עם זאת, היא מספקת לשחקן הסבר על מצבו.
לשחקן יש סימן על ידו שנראה כמו קעקוע. כמו שסופר לנו בקטע הקצר שלפני ההגעה לאחוזה, אם הסימן הזה מופיע אצל אנשים, אומרים שהם ימותו מוות מיסתורי ומזעזע לאחר כמה ימים. מארי מאשרת את השמועות האלה ומספרת שככל שהמוות מתקרב, כך גם מתחילה שכחה שהולכת וגוברת וככל הנראה הדמות הראשית נמצאת בשלבים מתקדמים בה, כלומר, המוות שלו קרוב.
את הסימן הזה נותנות נשמות שונות שרוצות להרוג בני אדם ולדחוק אותם לכדי פחד וייאוש לפני כן ועל מנת להסיר את הסימן ולזכות בחייו, עליו 'לנצח' את הרוח שנתנה לו את הסימן. המונחים שמתמשים שם הם יותר להעלים את הטינה שנותרת הנשמה לעולם החיים, אבל בתאכל'ס אתם תוכלו גם פשוט להרוג את חלקן. זו האמת הפשוטה. העניין הוא שכן, אתם אמורים להעלים את הרוח שגרמה לכם את הסימן.
מי הרוח הזו? אתם לא יודעים, כי אתם לא זוכרים, כמו כל דבר אחר.

המצב בו אתם מוצאים את סאיה. נו, תנסו לשאול אותה עכשיו את כל השאלות שלכם.

לכל אחד מהצ'אפטרים יש אנטגוניסט, רוח שונה שעומדת במרכזה. בכל צ'אפטר יגיעו דמויות חדשות לאחוזה, שגם הם נושאים את הסימן ובאו לבקש עזרה מסאיה המנוחה ומוצאים שם את השחקן, שעובר להתגורר שם בשביל להמשיך לקבל עצות ממארי. למרות שרוב הדמויות מתחלפות בין צ'אפטר למשנהו, המשחק דואג לצאת מהקופסה כמה וכמה פעמים. כך למשל, למרות שרוב הדמויות מתחלפות בין צ'אפטר אחד לשני, זה לא אומר שדמות לא תישאר יותר מצ'אפטר אחד. זה שתנצחו את הרוח לא אומר שבהכרח כל הדמויות ישרדו וכו'. זה שהייתם במקום מסוים באחד הצ'אפטרים ממש לא אומר שלא תחזרו אליו אחר כך וכמו בכל משחק אימה טוב, זה שאתם חושבים שאתם בטוחים ממש לא אומר שזה אכן המצב.

הגיימפליי של המשחק מנסה לעשות כמה דברים בצורה מקורית. למרות שאפשר להתווכח אם תאהבו את כולם, בהחלט המשחק מרענן בניסיונות שלו לעשות דברים קצת אחרת, יחד עם הישארות בגבולות הז'אנר שלו.
אולי מדובר בשאריות מהניסיון של Expereince עם עשיית Dungeon-crawlers, אבל את מרבית הזמן שלכם אתם תבלו בלחקור מקומות שונים שיזכירו קצת את המשחק מהז'אנר הנ"ל. תהיה לכם מפה מוקטנת של האזור שאתם נמצאים בו, שתוכלו לראות עוד ממנה רק עם תתקדמו אל תוכה והמפה מורכבת בעצם מ"חדרים". הדבר מאוד הזכיר לי את המשחק השני של Corpse Party שגם עשה שימוש במכניקה זהה, Corpse Party: Book of Shadows, אם כי לטעמי, Death Mark עשה עבודה יותר מוצלחת.
אתם עוברים במשחק מחדר לחדר שיחד מרכיבים את כל האזור וחוקרים כל חדר. אתם תוכלו לעבור עם הפנס שברשותכם ועל חלק מהדברים יופיעו נקודות זוהרות, מה שאומר שניתן לעשות אינטרקציה עם אותו דבר. לפעמים רק יופיע טקסט שמתאר את הדבר ולפעמים תהיה לכם אפשרות לאינטרקציה יותר משמעותית, שכוללת אפשרות להסתכל, למשש או להשתמש בחפץ שיש לכם על אותו דבר, מה שלוקח חלק בפאזלים שיש במהלך המשחק.
אם פחות הבנתם, אתם יכולים להסתכל בסקרינשוט אקראי שמצאתי באינטרנט על איך נראית המפה עליה אני מדבר – ניתן לראות אותה כאן בצד השמאלי למעלה של המסך.

בנוסף לזה, כל פעם שתצאו לחקור את המקומות האלו תוכלו לבחור איתכם אחד מנושאי הסימן שנתקלתם בהם באותו הצ'אפטר שילוו אתכם. לפי הוראותיה של מרי, תוכלו לקחת רק עוד אדם אחד, כדי לא למשוך אליכם יותר מדי תשומת לב ולכן תצטרכו לחזור לאחוזה מדי פעם, מאחר ושותפים שונים יאפשרו לכם להגיע למקומות שונים בתוך האזורים הללו, למצוא דברים שונים ועוד. כמו כן, לכל דמות יש סטאטים כמו במשחקי RPG. תכף אסביר למה זה קיים על הנייר, אבל למעשה, מעולם לא הרגשתי את הסטאטים המדוברים באים לידי ביטוי. מה שבאמת משפיע זה דברים אחרים ניכרים – כמו העיסוק של הדמות, גיל, מין וכו'.

כנראה מדובר במערכת היחידה שניסו להכניס במשחק שפשוט לא עבדה טוב.

למה כביכול צריכים סטאטים שונים? ובכן, כי בסוף כל צ'אפטר אתם תאלצו להתמודד מול האנטגוניסט שלו במה שיהיה מעין קרב. לפעמים אתם תפסידו קרב רק על בסיס איזה דמות תבחרו, אבל שוב, לא יהיה מדובר במשהו בגלל הסטאטים, אלא בגלל הדברים שציינתי – גיל, מין, עיסוק. בקרב המדובר אתם לא הולכים לנסות להוריד HP ליריב או הוא לכם, אלא יהיו לכם את החפצים שאספתם לאורך המשחק יחד עם המידע שאספתם ותצטרכו לדעת במה להשתמש, באיזה סדר להשתמש ואיך, שכן לפעמים תצטרכו להשתמש בשני חפצים יחד כדי שיקרה משהו ספציפי וכך תוכלו להביס את הרוח.
בפני עצמו, למרות שזה יכול להיות קצת מוזר, אני חושב שהמכניקת קרב נעשית באופן מעולה ומרענן ביחס לז'אנר, אבל כאמור, נתינת סטאטים לדמויות היא דבר מיותר שכן הוא לא בא לידי ביטוי. אף פעם.

דבר שיש לציין לטובה את המשחק הוא שבשונה מהרבה משחקי אימה שבהם רוב הזמן אתם צריכים לנחש מה יוביל למוות שלכם ומה ישאיר אתכם בחיים, המשחק הזה ידרוש מכם ברוב המקרים להשתמש בהיגיון בריא ובמידע שניתן לכם עד כה כדי להתגבר על הקשיים שניצבים בפניכם. כלומר, אתם לא הולכים להרגיש שכל ההתקדמות שלכם נדפקה בגלל משהו שלא היה לכם שליטה עליו גם ככה או שלא יכולתם לצפות מראש. וגם אם מתתם, תקבלו שתי אופציות – לחזור לאיפה שטעיתם בקבלת ההחלטה או לחזור לשמירה האחרונה שלכם, כך שלעולם לא תרגישו שכל ההתקדמות שלכם הלכה לאלף עזאזל.

עוד מערכת נוספת במשחק היא Soul Points שלכם, שניתן לראות בצד השמאלי-למעלה בתמונה עם הסטאטים. לשחקן יש Soul Points, אותם תוכלו להעלות באמצעות קמעות שתמצאו פזורים ברחבי האזורים. אתם תצטרכו את הנקודות האלה, שכן ברוב הפעמים שתקלעו למצבים בהם חייכם בסכנה, יעמדו בפניכם מספר אפשרויות כשבעצם יש שעון שרץ לאחור – השעות הזה הוא ה-Soul Points. הנקודות הללו יורדות וכשיגיעו ל-0 אתם תמותו. בגלל שה-Soul Points מתחדשות רק בין צ'אפטר לצ'אפטר או ממציאת קמעות שיש כמות מוגבלת מהם, תצטרכו לחשוב חכם אך מהר. כל פעם שיוצגו בפניכם בחירות רק אחת מהן תהיה נכונה, כשהשאר יובילו למוות מיידי, או יורידו כמות נכבדת של Soul Points, לפעמים יותר מחצי מהכמות הנוכחית שלכם.

כי לירות ברוחות עבד בכל סרט אימה עד היום.

ואיך העלילה שאלתם? האמת, לא רעה בכלל. המשחק מספק מה שהוא מבטיח לכם, ויז'ואל נובל אימה עם מכניקות מרעננות. המשחק מרגיש מאוד יפני, בקטע טוב. מרגישים, בין אם זה בחלקים מהסיפור או באווירה הכללית של המשחק שהמשחק הוא משחק אימה יפני. כלומר, אולי זה כי ראיתי את זה בהקשרים יפניים בעבר, אבל בית ספר כמקום התרחשות לסיפור אימה מרגיש לי מאוד יפני (אולי בגלל Corpse Party) וכך גם יער שמשמש להתאבדויות (איפה לוגן פאול שיצחק מזה?)
האנטגוניסטים בעלי סיפור שונה ומגוון והם יפחידו אתכם שהיוצרים רוצים שתפחדו. האווירה הכללית של המשחק כמעט תמיד נוטה בין קריפי למלחיץ, אם כי לא במידה שתגרום לפחדנים כמוני לא להצליח לשחק במשחק מרוב פחד כמו במשחקים יותר קיצוניים (כן, אני מדבר על Outlast וחבריו שאפילו לראות let's play של זה קשוח לי מדי).
כמו כן, למרות שלכל צ'אפטר יש אנטגוניסט שונה, יש עלילה שנבנית בין צ'אפטר לצ'אפטר שכמובן סובבת בין היתר סביב דמות השחקן והשאלות שמלוות אתכם לאורך המשחק בסופו של דבר זוכות למענה.
גם הדמויות שלו מרגישות מאוד יפניות. נכון שבשונה מהרבה משחקים וויז'ואל נובלז כיום, רוב הדמויות לא מקבלות מאפיין קיצוני שגורם לכם לשייך את הדמות מהרגע הראשון למשהו, כמו דמות שהיא Moe או Tsundere או כל דבר אחר ועל זה אני חייב לציין את המשחק לטובה. ה'יפניות' של הדמויות באה בצורה טובה, כמו דמות שהיא איידול שמוצאת את עצמה עם הסימן, או אוטאקו שגם כן נתקל בגורל דומה (איזה מזל שהם לא באותו הצ'אפטר ביחד אחרת בטח חצי צ'אפטר היה על פאנסרביס). למרות זאת, הדמויות גם לא עשויות מספיק טוב. לא יגרמו לכם להתחבר אליהם מספיק כדי שיהיה לכם מספיק אכפת מהם, וזה כולל את דמות השחקן, אגב. אם זאת, זה דבר שהרבה דברים מעולם האימה לוקים בו, אז אני נוטה להיות סלחן למשחק בקטע הזה.
אני קצת פחות סלחן למשחק בפאנסרביס שלו. כמו שנחשתם, הפאנסרביס בו לא נעשה בטוב טעם. לא תקבלו רפרנסים למשחקים או סדרות אחרות, אלא בעיקר נשים בלבוש מינימאלי בתנוחה מינית. כאוטאקואים, אתם כנראה מורגלים בעניין, רק שהדבר קצת מטריד מדי לטעמי כשזה תמיד מופיע כשהנשים הללו מותקפות או למעשה הינן כבר גופות. הייתי מרחיב על למה זה מטריד בעיניי, אבל אני חושב שזה מובן מאליו.
לשמחתי, אני כבר אוטאקו מספיק שנים ככה שהדבר לא הפריע לי יותר מדי ולשמחתי גם זה קרה פעמים בודדות לאורך המשחק ולא משהו לעיתים תכופות.

אמרתי שהמשחק יהיה קריפי.

אז בחזרה לשאלה בה פתחנו – האם Death Mark יהיה המשחק ש'ישים את Experience על המפה'? התשובה היא כנראה שלא. המשחק אומנם עושה את מה שהוא מנסה לעשות בצורה די מוצלחת, אבל ז'אנר הויז'ואל נובל תמיד התקשה לתפוס את תשומת הלב ביחס לשאר משחקי הוידאו וביחוד ויז'ואל נובל אימה, כשאימה הוא ז'אנר שמרחיק ממנו הרבה אנשים מסיבות מובנות. הוא לא מספיק מהפכני או בולט כדי לבלוט בשוק משחקי הווידאו הרווי היום, אבל הוא בהחלט יספק את מי שמחפש את מה שהמשחק מבטיח – ויז'ואל נובל אימה.
בכל אופן, אני מאוד שמח לדעת שיש משחק נוסף באותו עולם ובאותו סגנון ונותר רק לקוות שגם הוא יגיע למערב, שכן אין חדשות על כך כעת.
המשחק מוצע במחירים שונים ברחבי העולם, אך ביחס לזמן המשחק שלו הוא באמת קצת יקר, ביחוד בלי הנחה. את העותק שלי קניתי ב125 שקל כולל משלוח בהנחה שהייתה בPlay-Asia, אך אם אתם בעלי ויטה ומאוד רוצים לשחק בו בהקדם, תוכלו להשיג את המשחק ב-120 שקל עם משלוח מ-Shopto.

בזכות העובדה שהוא לא מפחיד בצורה קיצונית כמו משחקים אחרים בז'אנר האימה, יחד עם העובדה שהוא משחק די קצר ועם מכניקות יחסית מגוונות לויז'ואל נובל, המשחק די נגיש לעומת מה שהייתי מצפה ממנו, לכן הייתי ממליץ לכל מי שרוצה ויז'ואל נובל קצר או הרפתקאת אימה קצרה אך עם עלילה קוהרנטית, עם טוויסטים ואווירה טובה. אולי שווה לחכות עד שהמחיר שלו ירד טיפה, אבל כמשחק בפני עצמו, הוא עושה עבודה לא רעה בכלל.

המשחק יצא במערב לפני כ-3.5 חודשים וזמין במערב כאמור לפלייסטיישן ויטה, PS4 ולסוויטץ' ובקרוב גם למחשב. המשחק השני (אם כי הוא לא המשך ישיר, ככל הנראה), NG (ראשי תיבות של No Good) יצא לפני מספר חודשים גם כן ביפן לויטה ולפני יומיים ל-PS4. אין חדשות לגבי הגעתו למערב.

זה הכל לפעם, נתראה בפעם הבאה שיתחשק לי לכתוב על משהו~